במקרים מסוימים, התנהגות מוזרה של ילד או סימני פגיעה חיצוניים יכולים להצביע בברור על כך שהילד הוא ילד בסיכון.
זיהוי האינדיקטורים אינו הוכחה כשלעצמו לפגיעה בילד, אך בהחלט יכול להצביע על פגיעה או על מצוקה של ילד, בייחוד כאשר מופיעים אצלו כמה וכמה סימפטומים. לעיתים ניתן לראות פגיעות החוזרות על עצמן שוב ושוב, או הסברים ותירוצים לא מספקים של הילד לפגיעה - דבר אשר צריך למשוך את תשומת הלב ולהעיד על אפשרות סבירה לפגיעה. כדאי לדעת שגם למומחים לא קל לאבחן פגיעה.
חשוב להדגיש: האינדיקטורים המובאים מחולקים על פי ארבעת סוגי הפגיעות, אך עם זאת קיימת חפיפה בין האינדיקטורים השונים לבין סוגי הפגיעה השונים.
בנוסף, בבואנו לאתר ילד בסיכון, נסתמך על שלושה אינדיקטורים ויותר (רצוי שיהיו גם אינדיקטורים התנהגותיים וגם פיזיים).
ילד הנראה מכונס בעצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית.
לעיתים נראה כלפי חוץ כמפגר.
יחסי חברות מועטים ורדודים וכן הערכה עצמית נמוכה.
הימנעות מהשתתפות בשיעורי התעמלות או כל פעילות פיסית אחרת.
עיסוק בפעילות עבריינית, בריחה מהבית.
מציג ידע מיני או התנהגות מינית מוזרה, מתוחכמת ובלתי רגילה לבני גילו.
שינויים התנהגותיים, אי שקט או נסיגה לשלב התפתחותי מוקדם יותר (כמו חזרה להרטבה).
אינדיקטורים פיזיים
קשיים בהליכה או בישיבה.
ילד שמגיע עם בגדים לא מתאימים למזג האויר (כמו ילד הלובש בגדים ארוכים בקיץ).
בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם.
תלונות על כאב, או גירוי באזור איבר המין.
חבורות ושטפי דם באברי המין החיצוניים.
מחלות מין במיוחד אצל ילדים מתחת לגיל 13.
הריון, במיוחד בגיל ההתבגרות המוקדם.
אם אתם מתרשמים שהילד אכן במצוקה וקיים חשד לפגיעה מינית, רצוי לשאול את הילד אם קרה משהו או האם מישהו פגע בו או נגע בו בצורה לא נכונה. אם הילד טוען שלא, אפשר לחזק את המסר שאם אי פעם קורה דבר כזה או שיש בעיה אחרת, אתם תרצו לדעת, על מנת לעזור.
כמו כן אם אתם מודאגים מסימני מצוקה או חוששים שהילד שומר סוד של פגיעה, רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע שיכולים להדריך אתכם כיצד לפעול. הדבר חשוב במיוחד לאור הניסיון שאופן הפניה הראשוני לילד קריטי לגבי היכולת שלו לשתף ולהסתייע במבוגרים בהמשך.
במידה והילד מגלה לכם כי נפגע, חשוב לפעול באופן הבא:
להאמין לילד ולמה שאמר לכם.
לשמור על קור רוח (גם אם זה אינו משקף הרגשתכם באותו זמן).
לא להרבות בשאלות, אלא לאפשר לילד לספר מה שהוא רוצה ובקצב שהוא בוחר. ניתן לשדר כי יוכל להמשיך ולספר בכל זמן שירצה, תמיד תהיו קשובים.
להדגיש בפני הילד כי אינכם כועסים עליו, וכי האשם בפגיעה הוא אך ורק הפוגע. הדבר חשוב ביותר מאחר שילדים נוטים לקחת אחריות לא להם במצבים כאלו.
חשוב לא לשמור בסוד, בתוך המשפחה, את דבר הפגיעה. חשוב לשכנע את הילד לא להסתיר את דבר הפגיעה מאחיו או מאחד מהוריו. התמיכה שהוא יכול לקבל מחברים ומבני משפחה חשובה ומחזקת.
חובת הדיווח: החוק קובע כי ברגע שיש חשד סביר שארעה פגיעה, יש לדווח על-כך לפקידת הסעד או למשטרה.
הרשו לעצמכם תמיכה מאחר והמצוקה משותפת לכולם. לגיטימי ואף רצוי התייעץ עם איש מקצוע אובייקטיבי כדי להיות פנוי רגשית לילד.
UI-Human Factors Ltd.