למה הם  רוצחים  ילדים  ?!​

דר' חניתה  צימרין בהסתכלות לאחור  על  השנה או השנתיים האחרונות,  היו יותר מעשרה מקרים בהם  הורים רצחו את ילדיהם.  הדעת אינה תופסת זאת  והלב עוד פחות.  לפגוע בילד,  בילד שלך,  בתינוק שהוא בבת עינו של כל הורה !   מסתבר שלא של כל הורה יש הורים אחרים.הורים המתעללים בילדיהם מאופיינים ע"י קושי באמפתיה.  הם אינם יכולים לראות את הילד כאדם,  אינם מזדהים עם הכאב ועם הרגש.  מבחינתם ילד כמוהו כאובייקט, כחפץ   אשר אפשר לנפץ, להשליך או לרצוח  הרי ממילא אינו אדם. למאפיין מזוויע זה מצטרפים דברים נוספים.  תפיסת הילד כרכוש,  כשלוחה שלי.  אם הילד שייך לי,  אם הוא חלק  ממני  מותר לי לעשות בו כרצוני.  "אני נתתי חיים לילד"  אמרה לי אמא פוגעת  "ולכן  מותר לי לקחת אותם". הנקמה גם היא מוסיפה למעגל האימה.  ובמקרה של רצח ילדים מדובר על  "סינדרום  מדיאה".  מדיאה,  אשר רצחה את ילדיו של בעלה - ילדיה  כדי להעניש את בעלה.  הפגיעה מכוונת  אל בן הזוג  ולפי תפיסה חולנית זו   אני אפגע בבן הזוג  ע"י  פגיעה בדבר היקר לו ביותר,  קרי,  בילדיו.  לפעמים העיוות  מקבל צורה שונה כשההורה אומר  "אם אני לא מקבל את הילדים  גם היא לא תקבל אותם". תסריט בלהות זה  המביא לרצח ילדים  תמיד מפתיע אותנו.  לפעמים אכן לא ניתן לצפות את הזוועה,  אבל יש וניתן להבחין בסימנים  מקדימים.  אלימות אינה מופיעה פתאום.  אבל כשזו  "רק"  סטירה ,  התפרצות ראשונה,  פעם אחת,  אנו לא  רוצים לראות,  לא בטוחים,  לא רוצים  להסתבך,  זה לא העניין שלי.  אם זה לא העניין של כל אחד מאיתנו עניינו של מי זה?  של  הפעוט שנרצח ?  אם נגדיר הורה פוגע רק לפי תוצאות מעשיו נאחר את המועד.  לחפש סימנים לאחר מעשה יאפשר  אולי  להעניש ולנקום אבל לא יחזיר ילדים לחיים.  לפעמים מקרה אלימות בודד אינו מספק  לנו הוכחות מספיקות,  אבל דיווח אחראי של חברים,  שכנים,  בני משפחה  יספק הצטברות של מקרים,  דפוס של התנהגות  ואולי בסופו של דבר  נעצור את היד המכה,  או את הגרזן  המונף  רגע לפני.      הכותבת  הינה  מייסדת  ונשיאת  אל"י האגודה  להגנת  הילד. ​

אם לא מדברים זה (לא) יעבור​

דר' חניתה  צימרין חשיפת מקרה התעללות בילדים הינה, רק תחילת הדרך. יש לזכור שהצעד הבא – הטיפול הנפשי חייב לבוא בעקבות הגילוי.רבים נמנעים מטיפול מתוך מחשבה שזה לא יעזור, מכיוון שקשה וכואב לשחזר את הדברים או במקרים אחרים מבייש ומסוכן. יש מי שחושב שאם לא נדבר או נחשוב על זה,זה יעבור ואחרים אינם יודעים למי לפנות.הטיפול מחויב המציאות מכל זווית שנסתכל עליו.תפקידה המיידי של ההתערבות הטיפולית היא להפסיק את הפגיעה. הילד צריך להיות מוגן. משעשינו זאת אנו צריכים להתפנות להיבטים הנפשיים.הילד קורבן ההתעללות צריך לעבד את האירועים הטראומטיים. יש להחזיר לו את תחושת האמון בזולת, אמון אותו איבד כשנוכח שהאנשים הקרובים אליו פוגעים בו או אדישים לפגיעה שנעשתה על ידי אחרים.יש להחזיר לילד את תחושת השליטה על חייו, להעמיד מול הכוחות השרירותיים המטלטלים את סירת חייו כוח נגדי, ללמד אותו לנהוג בסירה ולכוונה.במהלך הטיפול יעשה שיקום הדימוי העצמי, הילד התופס את עצמו כילד רע, מפלצת, שאם לא כן למה מכים אותו צריך להבין שלא בו האשם. ילדים מוכים מרגישים שאינם שווים, שאינם ראויים שאין להם זכויות או מקום, שלעולם לא יצליחו. הטיפול צריך להחזיר להם את כבודם האבוד.הטיפול צריך לאפשר לילדים להשתחרר מהכעס או לנווט אותו לאפיקים בונים. שאם לא כן יתורגם הכעס לאלימות או יופנה כלפי עצמם. עצירת רגשות קשים והתעלמות מהם אינה טובה. הזמן במקרה של התעללות בילדים אינו "עושה את שלו" הוא אינו מרפא אתהפצעים. ילד שאינו חושף את מצוקתו ומנסה להתעלם אינו שוכח. הוא מעביר את הכאב ממצב אחד לאחר, הוא אורז את הכעס ומאכסנו בעמקי הנפש. אלא שהמחיר הנדרש הינו עצום. מצוקות רגשיות ממשיכות לפעפע ולנגוס בכל חלקת נפש טובה. שמירת התכנים במצב מודחק גובה מחיר גבוה במושגים של כוחות נפש. כוחות אשר אם ישתחררו יוכלו לשמש להתפתחות והישגים הנמנעים במצב הנוכחי.לבד ממחיר גבוה הנדרש מהעדר טיפול קיים תמיד החשש שהתוכן שהודחק יתפרץ. אסוציאציה, זכרון, סרט שמגרה את התת מודע, יכולים לפרוץ את מסך השמירה ולגרום להתפרצות ולהצפה רגישת שלא תמיד ניתן להשתלט עליה.ילדים שעברו התעללות חייבים להעזר בטיפול נפשי אמפטי, מכובד ומקצועי כדי להפסיק את הפגיעה היום, כדי לעבד ולתקן עיוותים במבנה הפסיכולוגי וכדי להשתחרר מהעול האדיר אותו הם נושאים, לפעמים מבלי לדעת, ואשר כנטל על צווארם מונע מהם מלהמריא ולממש פוטנציאל נפשי.הילד לו הקדשתי את דברי אינו בהכרח קטין. הוא יכול להיות בן חמש, עשר או חמש עשרה אך הוא יכול גם להיות בן עשרים וחמש או ארבעים. שכן אנו לא מדברים פה רק על גיל כרונולוגי אלא גם על מצב נפשי.התרפיסטים באל"י למדו להקשיב לילד זה ולהקל על מצוקתו.ילדים – בכל הגילים מוזמנים לפנות ולהעזר. טיפול ניתן ברחבי הארץ. דיברנו כאן על טיפול בילד אך יש לטפל גם בהורה. האגודה להגנת הילד, לכאורה נובע מתוך שם העמותה שהילד הינו המוקד היחיד לטיפול ולא היא. בתופעת ההתעללות בילדים הילד הוא הקורבן. הסיבה העיקרית ואולי היחידה להתערבות היא הגנה על ילדים. אבל בעשותנו זאת יש לזכור שילדים אינם חיים בואקום. ילד הינו חלק ממשפחה. ממנה הוא ניזון ואליה הוא משתייך, על הרקע שלה הוא גדל ובה נעוצים שורשיו.מכיוון שכך חובה עלינו לראות את המשפחה כיחידת טיפול.

אל תתנו להם ליפול ברשת

דר' חניתה  צימרין הילדים של היום נולדו לעידן המחשב. הוא תופס את מקום המורה, הבדרן והחבר ולפעמים ההורה. הכניסה לעולם הוירטואלי מבורכת אבל סכנות בצידה. גלישה לפורומים של ילדים או כניסה לחדרי הצ'טים מראה שסוטי מין למיניהם רואים במקום שדה ציד קל. אנחנו כהורים למדנו להגן על ילדינו מפני זרים, הזהרנו אותם לא לדבר עם האיש בפארק, אבל בבית כאשר הילד ספון בחדרו אנו מרגישים בטוחים, ולא היא. מאחורי הדלת הסגורה, בחדרו של הילד עלולה להתרחש פגיעה. הפוגע כמו צייד ממולח מאתר את הילד שנראה לו קורבן פוטנציאלי. הוא לומד עליו מתיידד עמו ובשלב מסוים הם פורשים לשיחה פרטית בה יפעיל הפוגע את קסמו תוך ניצול חולשותיו של הילד. הסכנה פנים רבות לה. זו יכולה להיות  פגיעה וירטואלית הכוללת התכתבות מינית בוטה וחשיפה לתכנים מיניים וחומר פורנוגרפי מעבר לגילו של הילד,דבר המעורר חרדה, בלבול ומבוכה ולעיתים מוביל להתנהגות מינית פוגעת של הילד בילדים אחרים. במקרים אחרים גולש הקשר לפגיעה פיסית כאשר הפוגע יוזם פגישה במהלכה מתבצעת פגיעה מינית. כשהתחילו להגיע לאל"י – האגודה להגנת הילד קורבנות הפגיעות שראשיתן על צג המחשב והמשכן פגיעה מינית בילד ופגיעה של הילד בילדים אחרים, התגייסה אל"י לפרויקט  "זהירות מחשב".  את הפרויקט מובילים בני נוער. מי אם לא בני הנוער, אשפי המחשב, אשר ידעו גם כיצד להיזהר ממנו. בני הנוער ובראשם קבוצת צופי שוהם שהתגייסו ראשונים, יחד עם מומחי מחשבים וצוות אל"י, מכינים חומר הסברה, הם יועסקו כמסבירים ויפנו לילדים ובני נוער כמו גם יעמדו מול הורים. הפרויקט מערב את משטרת ישראל – היחידה לעברות מחשב, ובני הנוער המשתתפים בו יגויסו כמתנדבים במשמר האזרחי. בנוסף למשטרה מעורבים בפרויקט אנשי היי טק ותקשורת, עמותת אשנב, איגוד האינטרנט הישראלי  ועמותות נוספות שעניינן בגלישה באינטרנט. בנוסף להיבטים של מניעה מעורבת אל"י גם בטיפול בקורבנות הפגיעה בילדים שנפגעו כמו גם ילדים שהפכו לפוגעים. כל קורבן שמגיע אלינו מחזק את העובדה שהאינטרנט אינו "עולם אחר" זה העולם האמיתי והסיכויים להיפגע בו הם גדולים. אסור לנו להשאיר את היוזמה בידי הפדופילים ואת ילדינו כטרף קל וזמין. ​

...
...

מאמרים

אלי האגודה להגנת הילד