שאלות ותשובות
- ב-80 אחוז מהמקרים, עבריין המין מוכר לילד
- הפוגע עלול להיות מדריך נוער, אח בוגר, מאמן ספורט, שמרטף, מורה לפסנתר או מורה הנותן שיעורי עזר במקצועות השונים וכד'
- לעיתים הפוגע הוא איש משפחה, אב, הורה, אח בכור, דוד, בן דוד או סב. מרבית הפוגעים הם גברים צעירים יחסית, מתחת לגיל 50, בעלי הופעה מסודרת
- מרבית הפוגעים מינית סבלו בעצמם מניצול מיני בילדותם
- ילדים בכל גיל, אפילו תינוקות, עלולים להיות קורבנות של התעללות מינית
- ילדים כמעט אינם משקרים בנושא ההתעללות המינית, לכן יש להאמין להם
- התעללות מינית וגילוי עריות בדרך כלל אינם אירועים חד פעמיים. ברוב המקרים הפגיעה מתחילה בגיל צעיר ונמשכת מספר שנים
- שימוש בכוח רב הוא נדיר. הפוגע ישתמש לרוב בתכסיסים, שוחד, חנופה או איומים כדי לשדל את הילד למגע
- העלאת המודעות לנושא ההתעללות המינית מגבירה את יכולתנו לזהות ולקטוע פגיעות, ואפילו למנוע פגיעות עתידיות
- הם צעירים מדיי ואינם מבינים את הסיטואציה
- מנקודת מבטם, הם התחייבו בפני הפוגע לשמור על היחסים האסורים בסוד, בשל איום, פיתוי, או מניפולציה
- אולי הם חשים אשמה או בושה או חוששים שלא יאמינו להם ואף יאשימו אותם
- לפעמים הילד חושש כי הגילוי יגרום לפירוק המשפחה. זה במיוחד נכון מקרים של גילוי עריות
- ישנם מקרים שבהם הילד אכן אוהב את הפוגע ומנסה לגונן עליו
- או מקרים שבהם הילד אינו רוצה להפסיד "רווחים משניים" מהפוגע (חיבה, מתנות, יחס חם)
- לא תמיד הילד יודע למי לפנות או איך לבטא במילים את מה שקרה להם
- פגיעה בשלמות הגופנית והנפשית של הילד באה לידי ביטוי בין היתר בדימוי עצמי נמוך ("סחורה פגומה") ונטייה לקורבנות
- אובדן אמון בסיסי בסביבה
- אובדן בתחושת השליטה הפנימית
- פגיעה ביכולת הריכוז, החשיבה והלמידה
- תגובות כעס, תוקפנות ונטייה לאלימות
- דיכאון, נטייה לפגיעה עצמית, אובדנות
- קושי ביצירת קשרים חברתיים, נטייה להסתגרות, קושי ביצירת קשרים זוגיים, קושי לשמור על קשרים
- פגיעה בזהות המינית ובתפקוד המיני
- הפרעות אישיות ותסמונות קליניות פסיכונוירוטיות (הפרעות אכילה, הפרעות שינה, יציבות רגשית, תגובות חרדה, פחדים)
- רעב מתמיד, רזון קיצוני
- היגיינה ירודה
- ביגוד בלתי הולם
- פעילות ממושכת ואף מסוכנת ללא השגחת מבוגר
- צרכים פיסיים או בעיות רפואיות בלתי מטופלות כגון פציעות, קושי בראיה או שמיעה
- נטישה
- עיכובים משמעותיים בהתפתחות וגדילה
- הרדמות מתמדת בכתה או היעדרות ממושכת מבית הספר
- סמים ואלכוהול
- פעילות עבריינית, ונדליזם
- נטייה להתבודדות – בבית הספר או במסגרות חינוכיות וחברתיות, הילד עלול להתקשות ברכישת חברים חדשים, ופעמים רבות יימצא לבדו בזמן שילדים אחרים משחקים ומבלים יחד.
- נטייה לתוקפנות ובריונות – התנהגות תוקפנית היא תגובה שכיחה מאד להתעללות פיזית. תחושת הפחד, לעיתים קרובות מוצדקת על רקע התעללות, גוררת תגובה אגרסיבית, אפילו אלימה ומסוכנת, לגירויים חיצוניים וחברתיים. בהקשר זה, התנהגות בריונית כלפי ילדים, ובהמשך כלפי בני משפחה, קולגות, או אנשים זרים, הינה רווחת מאד. התאכזרות לבעלי חיים יכולה אף היא לבוא לידי ולהצביע על רקע של התעללות הורית.
- השקפת עולם פטליסטית, אדישות או סבילות – כשהילד רואה את ההורה שולח יד לחגורה הוא מיד מבין מיד כי בעוד רגעים אחדים הוא עומד להיענש, ואולם ברור לו שאין דבר שיוכל לעשות כדי למנוע זאת. כתוצאה מכך, הילד עלול לסגל דפוסי התנהגות סבילים כמו אי-יכולת או סירוב להתכונן למבחנים (״כי מה הטעם אם בכל מקרה אכשל״), ובהמשך חייו לפתח אדישות כללית לגבי היבטים שונים בחיים המקצועיים והאישיים. דפוס התנהגות זה מלווה לעיתים קרובות בהתכנסות עצמית ובריחה לעולם של פנטזיה.
- דימוי עצמי ירוד – ילדים מוכים לומדים לחשוב שהם מקור הבעיה, שהם רעים או פגומים מיסודם. לעיתים זה נובע מכך שהוריהם אמרו להם זאת שוב ושוב, ולעיתים הם ״מסיקים״ את המסר בעצמם, מעצם העובדה שהם נענשים וסופגים אלימות לעתים כל כך קרובות. כתוצאה מכך, ילדים מוכים גדלים בתחושה שהם מפלצות – נבואה אשר ללא עזרה חיצונית עלולה להגשים את עצמה. פעמים אחרות, ילדים ינקטו ביטול עצמי, יבקשו לרצות את הזולת בכל מחיר, או יאבדו כליל את הרצון לחיות. ניסיונות ההתאבדות נתפסים על ידי אותם ילדים כפתרון היחיד למצוקתם. דפוסים אובדניים יכולים להופיע כבר בגיל צעיר מאד (6-7).
קשה מאד להגדיר באופן חד-משמעי פגיעה שהיא בגדר התעללות. פגיעה חד-פעמית עשויה להיחשב כהתעללות אם היא חמורה מאד, ובאותה מידה יכול דפוס חוזר ומתמשך של פגיעות יותר קלות לכאורה להיחשב להתעללות. היכן בדיוק עובר הגבול בין התנהגות המקובלת עלינו כאמצעי חינוכי לבין התעללות פיזית? – הרי שזוהי סוגיה תלויית זמן ומקום, ומיקומו של הגבול משתנה מתרבות לתרבות. מה שנחשב בעבר לענישה שהיא בגדר הסביר אינו נכון בהכרח בימינו. העניין כמובן מסתבך עוד יותר כאשר מדובר בחברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית, אשר אוכלוסייתה מורכבת מריבוי קהילות ותתי-קבוצות, חלקן סגורות ומבודלות מכלל הציבור, חלקן מסורתיות וקנאיות לצביונן המסורתי.
המניעים להתנהגות פוגעת שונים ומגוונים.
ראשית, חשוב לומר שרוב מקרי ההתעללות מתרחשים ע"י אחד ההורים, בזמן שההורה השני אינו ער לתופעה, או ער לה אך מעלים ממנה עין או מנוע מלעצור אותה, מסיבה כזאת או אחרת (שאלת האחריות בעיני החוק עולה מכאן, אך זה כבר נושא אחר). ישנם מקרים אחרים, כמובן, בהם הפוגע הוא קרוב משפחה מדרגה שנייה או שלישית (סב, דוד, בן דוד, הורה חורג), חבר של המשפחה, או אדם מחוץ לחיק משפחה שהינו בעל עמדת כוח וסמכות על הילד. ברוב המוחלט של המקרים, הפוגע מוכר, ואף קרוב לילד.
אלימות במשפחה כרוכה לעיתים קרובות במצב נפשי רעוע של ההורה, אם זה נגרם בשל קשיים כלכליים, אבטלה, או מצבים של לחץ חברתי בהווה, או כתוצאה מטראומת ילדות. מנהגים במסגרת הקהילה, והסביבה החברתית, יכולים אף הם להשפיע במידה מכרעת: אילו ערכים נתפסים כבעלי חשיבות עליונה בחברה מסוימת (למשל, עקרון כבוד המשפחה בחברות מסורתיות), כיצד נתפסים באותה חברה יחסי הורה-ילד, מהי רמת הסובלנות של חברה מסוימת כלפי תופעות שנתפסות בעיניה כשליליות, בייחוד בהקשר פנים-משפחתי, האם קיימת מדיניות של השתקה ושמירת סוד, וכיוצא באלה.
פגיעות ברשת נחלקות לשני סוגים עיקריים: פגיעות בילדים על ידי מבוגרים ופגיעות בין קטין לקטין (חברים, בני שכבה, וכיו״ב):
דפוסי פגיעה נפוצים על ידי מבוגרים:
- הפוגע מתחזה לבן גילו של הקורבן ומסתתר מאחורי דמות בדויה במטרה להתקרב או לזכות באמון הקורבן.
- הפוגע מחפש דרכים להתקרב אל הקורבן, או להתחבב עליו על ידי זה שהוא ״משחק אותה קול״ או מציג עצמו כאמפתי ומבין.
- הפוגע מעניק לילד תחושה שהוא בוגר לגילו, ומטפח אצלו או אצלה תחושה של חשיבות עצמית, לעיתים תוך זיהוי וניצול של חולשה או חוסר ביטחון.
- הפוגע משתמש בטקטיקות ישירות, למשל איום או סחיטה, למשל מאיים להפיץ צילומים בעלי אופי אינטימי או רגיש, או אפילו להפיץ שקרים בנוגע לילד או לבני משפחתו. זאת על מנת לבצע את זממו בקורבן.
שימו לב:
- פגיעות רבות בילדים מתאפשרות בזכות ובחסות האנונימיות ברשת.
- הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ״אונליין״: חשוב לזכור שפוגעים מנצלים ילדים בדרכים מתוחכמות, תוך העמדת פנים שהם דווקא שוחרי שלומם.
- הימנעו מחשיפת פרטים אישיים ומשליחת מידע רגיש הנוגע אליכם, אל בני משפחה או חברים. ייתכן שלא אתם (או ילדיכם) על הכוונת, אלא משתמשים בכם על מנת להגיע למישהו שאתם מכירים.
- אם החלטתם לפגוש אדם שהכרתם ברשת, אל תלכו לבד, בחרו מקום מפגש הומה אדם כמו קניון, לעולם לא בחניון נידח או איזור שומם.
שינויים גדולים ובלתי מוסברים בדפוסי ההתנהגות של הילד עלולים להצביע על מצוקה. ילדים קטנים מגיבים למצבים משתנים בצורה התנהגותית ולכן קל לזהות שינויים למשל בהרגלי האכילה והשינה, הרטבה במיטה לאחר שזו כבר נפסקה, התנודדות בין מצבי רוח, ועוד.
חשוב להרגיל ילדים מגיל צעיר מאד לנהל שיחה, בהתאם לגיל ולשלב התפתחותי. מומלץ לשאול את הילדים שאלות פתוחות ולבקש דוגמה ולשמוע כמה שיותר סיפורים מהגן. ללמד ילדים להשתמש בשפה רגשית. לשאול על רגשות וללמד ילדים שיש הרבה מאד רגשות ולתת להם ביטוי.
באמצעות ציורים ילדים שאינם מדברים עדיין מסוגלים להביע תחושות ורגשות ואף לתאר סיטואציות מחיי הגן.
* חשוב לשים לב לסימנים אך לא לרוץ למסקנות ולהפגין קור רוח מול הילד. במידה ומתעורר חשד, מומלץ מאד להתייעץ מיד עם אנשי מקצוע.
