המפגש של הילד עם העולם מתווך במידה רבה על ידי הוריו כבר מיום היוולדו. לכן, ילד שסבל או שסובל מהתעללות פיזית חווה את המפגש עם העולם ככואב, מאכזב, ולעיתים אף משפיל. החוויה הבסיסית של הקורבן היא שהזולת אינו קשוב לצרכיו, אינו אמין ואינו רוצה בטובתו האישית. מכאן שהילד מפתח גישה עקרונית בבחינת "אם אין אני לי מי לי?".
הניסיון מלמד כי פגיעה בילדים חורגת מעבר לכאב ולנזק הפיזי המיידיים. אם אינן מטופלות, הצלקות בנפשו של הילד עלולות לפגוע ביכולתו להתפתח מבחינה רגשית ובסיכוייו לחיות חיים שמחים ופוריים. כמו כן, אדם שהוכה בילדותו ואיבד את יכולתו לתת אמון בזולת, עלול בסבירות גבוהה לנהוג באופן דומה בילדיו. וכך נמשכת שרשרת האלימות מדור לדור.
