כשעולה סיטואציה מינית בבית, אנחנו יכולים להגיב בשתיקה, יכולים לכעוס, אך גם יכולים לבחור בתגובה השלישית, והאהובה עלינו ביותר, שהיא - יוזמה.
איפה היית כשקיבלת מחזור בפעם הראשונה?
באיזה גיל זה היה?
ידעת מה זה?
מה המסר שעבר אלייך?
קחי רגע לחשוב על השאלות האלה.
את כמובן לא חייבת לשתף.
אבל אם נעמיק לרגע, נגלה שהתשובות לא פעם מגלות לנו את עולם החינוך המיני שאנחנו קיבלנו כילדות וכנערות.
לא פעם אנחנו שומעים שהפעם הראשונה של קבלת המחזור היתה לא וואו, בלשון המעטה.
חלקנו בכלל לא ידענו מה זה, לחלקנו לחצו את היד ואמרו "מזל טוב, את אישה עכשיו" מבלי שזה בכלל היה קשור לחיים או לכלום,
לחלקנו התמקדו בעיקר בלהסביר איך לא ללכלך ולא להתלכלך ואיך לנקות אם התלכלך וכמה שהדבר הזה מלוכלך ועושה לכלוך,
ולחלקנו גם היתה חוויה חיובית יותר, אולי של התרגשות מכניסה לעולם הנשיות הבוגרת והמבוגרים בכלל, או אולי של השתייכות לשושלת נשים משפחתית וקבלה.
האירוע הזה,
שהוא אירוע אחד מתוך שרשרת ארוכה של חינוך למיניות בריאה, לפעמים יכול לתת לנו תמונה ממש טובה על הערכים והמסרים המיניים שאנחנו גדלנו איתם כילדים.
האם היו שמות לאיברי המין בבית שבו גדלנו?
מה היה היחס למשקל הגוף שלנו ולנראות של גוף באופן כללי?
האם היה מודל? האם היה דיבור על נטייה מינית?
האם היה לזה בכלל מקום במרחב?
האם הכינו אותנו להתבגרות המינית הצפויה? האם יכולנו לפנות למבוגר משמעותי כשעלתה בנו סקרנות ושאלות?
האם היה לנו מרחב כילדים וכבני נוער להתנסות ולחוות מיניות של עונג והנאה? לחוות חוויה של כיף מהגוף שלי?
איך התייחסו לגוף שלי? לעירום של הגוף שלי?
כל הדבר הענק והגדול הזה, נרצה או לא, עיצב חלק מהתפיסות שלנו על מיניות. והתפיסות שלנו, נרצה או לא, עוברות גם לילדים ולילדות שלנו.
כל עוד אנחנו לא בוחרים באופן מודע איזה תפיסות וערכים נרצה להעביר הלאה,
סביר להניח שמה שיעבור זה מה שגדלנו איתו, והתרגלנו אליו והוא מוטבע בנו.
לפעמים זה מעולה, לפעמים זה פחות תואם את מה שהיינו רוצים להעביר אליהם.
ואגב, ברוב המוחץ של המקרים, כשלא נעשית בחירה מודעת, הדברים שעוברים הם דווקא הדברים שהכי הכי היה לנו קשה איתם כילדים וכבני נוער. וזה לא קשור רק למיניות.
קודם כל, מבינים שהכל בר שינוי. וזה עניין של מודעות והחלטה.
אחר כך יושבים עם בן/בת הזוג ומחליטים יחד איזה מסרים וערכים חשוב לכם להעביר לילדים בהקשר של מיניות בריאה, כבוד לגוף ומוגנות. ממש ככה, למרות שזה עשוי להישמע קר ומוזר.
שימו לב שלמסרים יש 2 צורות העברה, אחת שהיא במלל, והיא חשובה אבל משנית יחסית, ואחת שהיא בשדר לא מילולי, שהיא בעצם הכי משמעותית והכי עוברת.
כלומר, אם נחליט שחשוב לנו לחנך לזה שהבת שלי יפה כמו שהיא, אבל בפועל לוקח לי שעות רבות להתארגן מול המראה, אני נורא עסוקה בלבוש ובמשקל ובניתוח הבא, המסר שיעבור לא בטוח יהיה מה שרציתי.
ובסוף, מתחילים ליישם. זה לא קורה ברגע אחד, וזו עבודת חיים כמו כל ההורות בעצם,
אבל היא שווה את זה ממש ממש.
נערך ע"י מיכל נויפלד, מטפלת אל"י
עו"ס קלינית MSW, מתמחה בטיפול בטראומה
