העונה החמה החלה, ורובנו מבלים מדי פעם בים או בבריכה, או סתם בחופשה מפנקת בבית מלון.
כחלק מזה, יש סיכוי גבוה יותר שניתקל בעירום של ילדים (ומבוגרים), ולפעמים זה יהיה ממש ממש קרוב אלינו, או אפילו יחד עם הילדים הפרטיים שלנו בבריכת הפעוטות.
עירום הוא נושא מאוד מאוד נפיץ אצל משפחות, וכמעט בכל פעם יעלה שאלות, מחשבות ודילמות.
דווקא מתוך זה, זה אחד הנושאים שאפשר לראות בו הכי הרבה שונות בין משפחות.
יש משפחות שעירום עבורם זה לגמרי לגמרי מחוץ לתחום, לא משנה אם בתוך הבית או מחוצה לו, וישנן משפחות שרק תנו להן לשחרר את הילד בים כשהוא נטורל, ולא רואות בעיה גם כשבת ה- 10 מחליפה שניה בגדים בלי מגבת אפילו שזה כולל עירום מלא מול שאר המתרחצים, וגם אם זה באמצע המלתחות העמוסות.
אז מה עושים כשיש שונות בין האופן שבו אנחנו מחנכים את ילדינו לבין מה שהם נחשפים אליו במרחב הציבורי?
התשובה שלנו היא: מתווכים.
השונות הזו היא משהו שהם ייתקלו בו במצבים רבים ושונים, גם כאלה שלא קשורים למיניות.
למשל, הילד שלך הולך לחבר, האימא של החבר מוציאה מלא מלא סוכריות גומי לנשנוש. אצלכם אסור לאכול גומי כי זה פוגע בשיניים אבל עכשיו הילד שלכם שם לבד וצריך לקבל החלטה. והנה קיבלנו התנגשות בין ערכים.
דוגמא אחרת - נפגשים עם בני דודים. אסור לעלות על הספות אצלם. אצלכם הסלון הוא המוקד הכי חם ונגיש בבית ומותר בו כל מה שרוצים. בום, התנגשות.
ועוד ועוד דוגמאות רבות שבהן הילדים שלנו נחשפים לזה שלא רק מה שמותר או אסור אצלם בבית זה מה שקובע, אלא שיש אנשים שמתנהלים אחרת לחלוטין.
ולכן חייבים לתווך את זה. חייבים להסביר שלכל משפחה יש את החוקים שלה, וכל משפחה מתנהגת אחרת, ושבמשפחה שלכם החוקים הם א, ב, ג, וכדאי גם שתתלווה אליהם סיבה קצרה וקונקרטית שהילד יכול להבין ולהכיל.
בחזרה לנושא שלנו,
מה עושים כשנתקלים בעירום, בהנחה שאצלכם עירום פומבי לא מקובל?
מ ת וו כ י ם.
אפשר להגיד משהו בסגנון "שמתי לב שהילד הזה נכנס למים כשהוא לגמרי ערום, אפילו בלי טיטול ים. מה חשבת על זה"?
או "אנחנו נמצאים עכשיו במקום ציבורי, וכאן יש משפחות שמתנהגות שונה מאיתנו. יש הורים שמרשים לילדים שלהם להחליף בגדים מול כולם ויש גם הורים שלא. אצלינו בבית אנחנו מחליפים בגדים בצד או במקלחת כי חשוב לנו לשמור על האיברים שלנו פרטיים, ושאף אחד לא יראה אותם. זו הסיבה גם שאנחנו לובשים בגד ים".
אם הילדים הם כבר קצת יותר גדולים, אפשר לאוורר איתם את התחושות, לשאול אלו תחושות זה מעלה בהם? להגיד שלפעמים זה יכול להיות מביך, או מגעיל, או דווקא מסקרן, לשאול מה הם חושבים על זה שיש ילדים שמתנהגים אחרת ולתת מקום למה שעולה.
עצם ההתייחסות לזה היא חשובה. היא מסמנת לילד שלנו שיש כאן משהו שונה, שאינו מתיישב עם דרך החינוך שלנו, ולמרות שאנחנו מקבלים את זה, אנחנו עדיין מסמנים את הגבולות שלנו ומדגישים אותם.
זה עושה סדר וזה גורם לזה שלא יהיה כאוס (כי עבור ילד צעיר מאוד חשוב להבין את העולם במושגים ברורים יחסית ומפגש עם ערכים שונים יכול להיות מבלבל ומציף).
כמובן, שתמיד כדאי להזכיר את כללי המוגנות על הדרך, ולהזכיר שלא נוגעים באיברים הפרטיים של אף מבוגר או ילד, ושאם מישהו רוצה לעבור על הכללים – חשוב לשתף אתכם ההורים.
זו לא חייבת להיות שיחה ארוכה, אבל כן תהיה התייחסות.
קיץ נעים!
נערך ע"י מיכל נויפלד, מטפלת אל"י
עו"ס קלינית MSW, מתמחה בטיפול בטראומה
