נכתב על ידי צוות המטפלים של אל"י
נערך על ידי רותי מאירי, MSW פסיכותרפיה בטראומה ו- Cbt
מנהלת מחלקת ההכשרה של אל"י ע"ש ד"ר פיטר קראוס
כל פגיעה משאירה צלקת, ולא רק פיזית. ממש כמו צלקת גופנית ויזואלית, מציקה, מגרדת או כואבת,כך גם צלקת נפשית יכולה להציק ולכאוב,
למרות שאיננה נראית לעין. השלכות הפגיעה על הנפש הן ליבת עיסוקו של הטיפול לאחר הפגיעה.
השלכות אלה משפיעות על המצב הנפשי, וכפועל יוצא גם על תפיסות עולם, תפיסה עצמית, תפקוד ועוד.
להלן נעסוק בפגיעות מיניות בילדים ובצלקות שהן יוצרות – כלומר ההשלכות ארוכות הטווח שעשויות להיות להן.
פגיעה מינית
הפגיעה המינית נעה על רצף שבקצהו האחד מעשה מגונה הכולל הצצות לילדים, ממשיך בהתערטלות (פוגע החושף עצמו מול הילד), חשיפה של הילדים למיניות א-נורמטיבית, נגיעות מעל הבגדים, נגיעות מתחת לבגדים ועד כדי קיום יחסים מלאים – ובקצהו השני התעללויות מיניות מתמשכות תוך ניצול, הפעלת כוח, איומים ופגיעה פיזית.
ניתן לחלק פגיעות מיניות באופן דיכוטומי לפגיעות מאדם זר ולפגיעות מאדם מוכר. רוב הפגיעות המיניות כיום הן מאנשים מוכרים ומתרחשות בתוך קונטקסט של קשר. כלומר, ילדים רבים נפגעים על ידי אדם שהם והוריהם מכירים היטב ובוטחים בו: איש חינוך, איש טיפול, מדריך, בן משפחה וכיו"ב.
גילוי עריות
בעבר נהוג היה לחשוב שגילוי עריות הוא סוג נדיר מאוד של פגיעה מינית, אך מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך ששכיחות התופעה גבוהה יותר: לא פחות מ-7% מהנשים מדווחות על פגיעה מינית בילדות מצד האב וההשערה היא שהמספר גבוה יותר גם מזה.
בדרך כלל מדובר בקשר שנראה טוב מאוד כלפי חוץ בין האב הפוגע לילדה הנפגעת ("ילדה של אבא"). גם לו וגם לה יש אינטרס לשמור על הסוד, ובמקרים רבים יש לגילוי העריות חזות רומנטית שמסמאת הן את הקורבן והן את הסביבה שנפעמת מהקשר הטוב בין האב לביתו. יחד עם זאת, יש גם מקרי גילוי עריות בהם הפגיעה אלימה וכוחנית ובהם הילדה חווה דחייה גם מבית.
מאפיינים נוספים של גילוי עריות הם שמירה הדדית על הסוד, כשהפוגע והקורבן מוצאים דרכים לממש את הפגיעה בלא שיחשדו בהם. על פי רוב יש מעין מילות קוד כמו "מסיע אותה לחוג" או "עוזר לה בשיעורי חשבון". ובאשר לשאר בני הבית, לרוב הם נמצאים במצב של הכחשה לא מודעת, כך שההתעללות יכולה להתקיים לאורך שנים.
פגיעה בין אחים
זו אחת הפגיעות הנפוצות ביותר, כאשר ניתן להבחין באופן דיכוטומי בשני סוגי פגיעות:
סוג כזה של גילוי עריות בין אחים מקושר עם משפחות המאופיינות בנתק רגשי, בהן האחים חווים בדידות, פגיעה נרקיסיסטית, שיפוט מציאות לא תקין, דימוי עצמי נמוך, העדר קשר ואינטימיות. סוג זה מאפיין יותר משפחה עם הורים לא פנויים בשל בעיות זוגיות, בעיות רפואיות או נפשיות של ההורים או של אחד האחים, קריירה וכו'.
בדרך כלל האח הגדול יותר מציע לאח הצעיר מגע מיני שבא ממקום של צורך בקשר ומפצה על הבדידות והריקנות שהם חווים במשפחה. הפגיעה היא יצרית אך הדגש הוא על קירבה ואינטימיות כשל קשר רומנטי. באופן סטטיסטי אין כמעט הבדל מגדרי: האחוזים כמעט זהים במקרים בהם אח פוגע באחיו או אחותו, לעומת מקרים בהם אחות פוגעת באחיה או אחותה.
פגיעה מינית מסוג זה קשורה יותר עם אח שהחוויה הסובייקטיבית שלו היא של חולשה, חרדה וצורך בשליטה. כלפי חוץ הוא מאופיין בתפיסת עולם כוחנית, עבריינית, כשל אמפתי וכו', והפגיעה מגיעה ממקום של צורך בשליטה, סיפוק מיני וקושי בשליטה בדחפים וביצר.
פגיעה מחוץ למשפחה
גם בפגיעות מיניות מחוץ למשפחה, הפוגע לרוב מוכר לילד/ה ולהורים, וברוב המקרים קיים קשר טוב ומשמעותי של הילד עם המבוגר המתעלל.
הפוגע מחפש בדרך כלל ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך, בדידות וחוויה של חוסר אמון במבוגרים המשמעותיים בסביבתם. ילדים כאלה זקוקים לקשר ולתגמול הרגשי שהוא טומן בחובו ולכן יהיו קורבן טוב יותר, כזה ש"ישתף פעולה" עם הפגיעה וישמור על הסוד. הדבר נכון גם כשמדובר בפגיעות בתוך חברת הילדים: גם כאן יש פוגע שזקוק לתחושת שליטה ממקום של פגיעה נרקיסיסטית וכשל אמפתי, ויש קורבן בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוכים.
במקרים רבים הקורבן נכנס לתפקיד והופך להיות "הבן ההומו שעושה את זה עם כולם" או "הבת הנותנת". תפקיד זה משמר ומנציח את הפגיעה, ויש מבוגרים רבים, בהם גם אנשי מקצוע, שמקבלים את הקורבן עם התפקיד מבלי להבין שיש כאן קורבן להתעללות מינית. חשוב לזכור שהתעללות מינית, כמו כל התעללות אחרת, יכולה להתקיים רק באווירה של סוד והכחשה - ולא פעם גם אנחנו המבוגרים מצטרפים לאווירת ההכחשה, מינימיזציה או חוסר האמון, ובכך חורצים את דינו של הקורבן.
התעללות מינית בילדים היא חוויה טראומטית המשפיעה מאוד על עצם הווייתו של הילד. ניתן לחלק את ההשלכות הללו בהווה להיבטים ברמה הרגשית, התפקודית והקוגניטיבית – וכאמור יש גם השלכות ארוכות טווח, המשפיעות בצורה משמעותית על ההתפתחות של הילד לשנים רבות.
ההיבט הרגשי
עולמו של ילד שחווה התעללות מתמשכת הוא עולם של טרור רגשי, עולם לא צפוי, לא מוגן ומסוכן, עמוס בחרדה קיומית. מה שאמור היה לספק ביטחון, הוא למעשה מקור לאימה. הילד חווה אובדן שליטה וחוסר אונים שמשתקים את יכולת ההתמודדות של הילד. במעשיו אין כל תועלת, אין לו בחירה או שליטה בנעשה, אין באפשרותו לקבל נחמה, לברוח או להגיב.
מרחב הפעולה של ילד שחווה פגיעה מינית מצטמצם לכדי התנתקות מן המציאות הטראומטית באמצעות הגנות שונות כמו דיסוציאציה (ניתוק), צמצום, פיצול והכחשה. מנגנונים אלה מסייעים לו להתמודד עם ההתעללות ולהמשיך לתפקד כאילו דבר לא קרה. אולם אותן הגנות שבילדות הן יעילות ביותר, גורמות להתפתחותם של סימפטומים דיסוציאטיביים בבגרות, ואלה משבשים את ההסתגלות הנורמאלית של הנפגע.
ההיבט הקוגניטיבי
ההתעללות היא שבר בין-אישי בו מופרים תפקידיהם של ההורים או קרובי משפחה אחרים, ההופכים מדמות מיטיבה, שומרת ומגוננת - לדמות חודרנית ופוגענית. הילד לומד להבין כי קשרים בין-אישים קרובים הם קשרי ניצול, שימוש בכוח, בגידה, פגיעה, התעלמות, חוסר ביטחון ועוד.
יתרה מזאת, ההתעללות לא רק יוצרת משבר אמון באחרים אלא גם מבודדת את הילד מהם. הפוגע, על מנת להשיג שליטה גמורה בילד ולעודד את התלות שלו בו, מנסה לעיתים קרובות לנתק את הקורבן מכל מקור של עזרה ותמיכה רגשית. לעיתים נוח יותר לקורבן להאמין שהתוקף אוהב אותו ולהעמיד פנים שההתעללות היא פנטזיה. ההכחשה הזו מרחיקה את הקורבן מן הכאב.
וכך הטראומה משבשת את בוחן המציאות ואת סדרי העולם: הפגיעה יוצרת עיוות קיצוני בתפיסת העולם של הילד. על מה שרע נאמר לו כי הוא טוב, ועל מה שמכאיב ודוחה נאמר לו כי הוא דבר שהוא זקוק לו, ולעיתים אף רוצה בו ומבקש אותו. הילד נמצא במצב קבוע של בלבול: הרצון במגע של חום ורוך מנוצל לרעה והמציאות מוכחשת כאילו הייתה יציר דמיונו. הוא מתקשה להבחין הבחנה בין רגשות: מכאיב ומהנה הם היינו הך. מגעיל ונעים אינם ניתנים להפרדה. הילד מתקשה לדעת מי מציל ומי מנצל, מי בטוח ומי מסוכן, מי אוהב ומי שונא, מי צודק ומי אשם.
ההיבט התפקודי
מאימת התוקף, הנפגע אינו מגלה בד”כ את דבר הפגיעה. הסוד מבודד אותו מאחרים שאינם שותפים לו, ושמירתו מנתקת את הקורבן ומונעת ממנו קבלת עזרה והגנה. בתקופת ההתעללות, וגם לאחריה, מערכת השמירה העצמית של הילד נקלעת למצב של דריכות קבועה, כאילו הסכנה עלולה לחזור בכל רגע.
התעללות משבשת את תהליך ההתפתחות הנורמלי של הילד. בניגוד לאדם שעבר טראומה בבגרותו, כאשר אישיותו כבר מבוססת, ילד שנפגע מהתעללות עדיין חסר את תחושת העצמי המובחן, ותפיסתו את האחרים ואת העולם עדיין אינה מגובשת. בפרט כאשר מדובר בפגיעה מינית, החשיפה של הילד למין ומיניות יוצרת פער בין עוצמת הגירוי לבין שלב ההתפתחות הפסיכו-סוציו-מינית ואת יכולת ההתמודדות של האגו של הילד.
השפעות הפגיעה המינית תלויות בשורה של פרמטרים, ביניהן גיל הקורבן, האם היה זה אירוע אחד או שחזר על עצמו, מידת הקשר בין הפוגע לקורבן ועוד. מה שבטוח הוא שהטראומה המורכבת, בהיותה טראומה פיזית, מנטלית, רגשית ובין-אישית, פוגעת בכל היבט והיבט של חיי הנפגע. לפגיעה זו אין גבולות של זמן, והדהודיה נמשכים גם בבגרות.
השפעה על הזוגיות העתידית
מחקרים הוכיחו מתאם גבוה בין פגיעה מינית לבין דכאון, PTSD, נטייה אובדנית, התנהגות מינית בלתי מותאמת ויצירת מערכות יחסים בין-אישיות יציבות. בין היתר, לפגיעה מינית בילדות יש השפעה אדירה על יצירת מערכת יחסים רומנטית בגיל הבגרות: אישה שנפגעה מינית כילדה הורגלה לשתוק, לצמצם את עצמה ולהימנע ממצבים שעלולים לפגוע בה, כמו קשר עם בנים, יציאה לבילויים, אירועים שיש בהם מתח והתרגשות. כילדה היא פיתחה תחושות אשמה, בושה ובלבול, ובגיל ההתבגרות עשוי להיווצר בלבול בין אהבה למיניות.
נשים שחוו בילדותן פגיעה מינית דיווחו על חוסר שביעות כללית ממערכות היחסים שלהן, קושי ביציבות, מצוקה, קושי בתפקוד המיני ועוד. כ-60% מנשים שחוו פגיעה מינית בילדותן יסבלו מבעיה בתפקוד המיני בבגרותן (כ-80% אצל גברים שחוו פגיעה מינית כילדים).
למעשה, היחס כולו למין ומיניות עלול להיפגע ולהשתבש: אישה המגיעה למערכת יחסים רומנטית לאחר שנפגעה בילדות עלולה לחוות את המין כדבר דוחה, מגעיל, מכאיב. היא עלולה לפרש כל אקט מיני כפלישה לעולם הפנימי, כמשהו פוגעני ותוקפני. עשויים להיות לה קושי לפתח יחסי אמון או יכולת לסמוך על אחרים, תחושה של מסוכנות ועמידה "על המשמר" – ובכך היא יכולה לאמץ דפוס התנהגות מתקרב-מתרחק מבן הזוג, לסבול מפגיעה באינטימיות בינה לבין בן הזוג, וכן לתפוס את המין ככלי יצירת קשר, מקום לרצות את בן הזוג מתוך תחושת ניצול.
חשוב מאוד לשים לב לאינדיקטורים ולסימני אזהרה שעשויים להעיד על פגיעה מינית בילדים, ואז לדווח, להתייעץ ולעשות כל מה שאפשר כדי לעזור. זאת משום שילדה או ילדה שחווים פגיעה מינית מושפעים מכך עמוקות במישור הרגשי, התפקודי, הקוגניטיבי וההתפתחותי בהווה ובעתיד. ההשלכות של התעללות מעין זו דורשות התערבות של אנשי מקצוע מתאימים, שאמנם לעולם לא יוכלו לתקן לגמרי את הנזק שנגרם לנפש הקורבן, אבל לכל הפחות יעשו כל מה שאפשר כדי לסייע לאותה צלקת נפשית להגליד בצורה טובה יותר.
